טויזר נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובע, יליד 1968, נפגע בתאונת דרכים ביום 15.5.2008. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונה עבודה ונכותו הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור 10% בשל הגבלה בעמוד שדרה צווארי, 5% בגין שבר בחוליה D3, 5% בגין שבר בחוליה D4 ו-10% בתחום הנפשי.

הנתבעת ביקשה להביא ראיות לסתור את קביעת וועדת המל"ל בתחום האורטופדיה בלבד. לטענת הנתבעת, וועדות רפואיות שבדקו בתחילה את התובע, לרבות וועדת ערר, קבעו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה ובבדיקות התובע על ידי אותן וועדות לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ולא נמצאו שברים בחוליות, אף שעיינו בצילומים שונים שביצע התובע, בבדיקת מיפוי עצמות, ב-CT וב-MRI. כעבור למעלה משנתיים פנה התובע למל"ל בתביעה להחמרת מצב ולטענת הנתבעת צרף לפנייתו חוות דעת מטעמו בתחום האורטופדיה שנערכה על ידי ד"ר אלישוב. הנתבעת טענה כי אף שהמסמך נקרא "מעקב מרפאה אורטופדית", הרי שמדובר בחוות דעת לכל דבר ועניין. זו הפעם קבעה וועדה רפואית של המל"ל נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ו-5% בגין שבר בכל אחת משתי חוליות. לטענת הנתבעת, קביעת המל"ל נעשתה מבלי שנערך דיון כלשהו בנושא הקשר הסיבתי, כאשר וועדות קודמות של המל"ל, שבדקו את התובע 11 חודשים ו-18 חודשים לאחר התאונה, לא מצאו כל הגבלה בתנועות עמו"ש צווארי. בכל הקשור לשברים בחוליות, כך נטען, נקבעה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה על סמך חוות דעת שהציג התובע או קביעה של רופא שאינו חבר הוועדה, מבלי שסופק על ידי חברי הוועדה כל הסבר לשינוי בעמדתם ומבלי שהוועדה עצמה תידרש לנושא הקשר הסיבתי לתאונה או לעובדה שוועדות קודמות לא אבחנו שברים באותן חוליות ממש על סמך אותן בדיקות. הנתבעת טענה עוד, כי כאשר מעיינים בממצאי הוועדה מגלים כי הוועדה מיום 26.1.12 ומיום 3.6.12 מצאה הגבלה קלה בתנועות עמו"ש גבי ואף על פי כן לא נקבעה לתובע כל נכות בגין כך, אלא אך ורק בגין עמו"ש צווארי ובגין החוליות, בדיוק ממש כפי שקבע המומחה מטעם התובע, ד"ר אלישוב, דבר שיש בו ללמד עד כמה קביעות המל"ל נשענו על חוות דעתו של ד"ר אלישוב ולא על ממצאי הבדיקה שלהם עצמם.

הנתבע טען, כי קביעות וועדות המל"ל בגין הנכות נעשו בתביעה שהגיש בגין החמרת מצב ולפיכך אין כל פגם או תמיהה בקביעת המל"ל לפיה קיימת נכות בעמו"ש צווארי על יסוד בדיקתו של התובע באותה עת. כן נטען, כי טענת הנתבעת כאילו במשך 4 שנים לא סבל התובע מכאבים ומגבלות בצוואר אינה נכונה ומטעה, שכן התובע התלונן על פגיעה בצוואר מיד לאחר התאונה והמשיך להתלונן על כך גם לאחר מכן ואף טופל בהקשר זה. כן נטען, כי בהתאם לקבוע בסעיף 36(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וועדה הדנה בהחמרת מצב מוסמכת לדון ולקבוע נכות רק באיברים אשר הוכרו ע"י וועדות קודמות ככאלה אשר נפגעו בתאונה ומכאן כאשר וועדה דנה בהחמרת מצב הרי בעצם קביעתה את הנכות היא קובעת גם את הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה. בכל הנוגע לנכות שנקבעה בגין שברים בחוליות טען התובע, כי כבר בבדיקת מיפוי עצמות שביצע התובע ביום 26.5.08, 11 יום לאחר התאונה, הודגמה קליטת יתר חזקה בעמו"ש טורקאלי עליון שלאחר מכן התבררה כשבר בחוליות T3 ו-T4. כמו כן נטען, כי במסגרת המעקב הרפואי שביצע התובע בבית החולים הדסה עין כרם הופנה ע"י ד"ר יאיר ברזילי לביצוע בדיקת MRI וד"ר ברזילי ציין במפורש כי על פי ממצאי הבדיקה יש עדות לשברי דחיסה ישנים של T3 ו-T4. התובע טען כי כל בדיקות ההדמיה שנעשו לתובע לא בדקו עמו"ש גבי, אלא מתני וצווארי בלבד, ולכן לא היה ניתן לאבחן את השברים שנתגלו מאוחר יותר בבדיקת ה-MRI. לפיכך, כך טען התובע, ניתן לראות כי קיים קשר סיבתי מובהק בין השברים בחוליות הגב לבין התאונה וליתן הסבר מדוע רופאי המל"ל לא ראו את השברים בחוליות הגב כשעיינו בפענוחי הצילומים. התובע טען עוד כי המסמך הרפואי מאת ד"ר עופר אלישוב אינו חוות דעת פרטית, אלא נערך במסגרת המשך המעקב הרפואי במרפאה האורטופדית בבית החולים הדסה עין כרם, כאשר ד"ר אלישוב היה המודע למצב הדברים במל"ל. לטענת התובע, וועדת המל"ל בדקה אותו וקבעה נכותו על יסוד ממצאיה ועל בסיס שיקול דעתה העצמאי בלבד ולטענתו לא מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות הבאת ראיות לסתור.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמור, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הלכה היא, כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק בנסיבות חריגות ומיוחדות. כדוגמה לנסיבות כאלה הוכרו בפסיקה מקרים בהם נתקיים פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הוועדה הרפואית או כשחל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר שנבדק. הפסיקה הכירה בטעמים נוספים ובהם מצב שלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע לפני התאונה, או כאשר הוועדה לא התייחסה לנושא קרדינאלי המצוי במחלוקת, או לא נחשפה לתיעוד מהותי, או כאשר הנפגע הציג לוועדה חוות דעת רפואית מטעמו (בר"ע (י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מתוק (פורסם במאגרים; ניתנה ביום 27.12.09).

הצגת חוות דעת מטעם הנפגע עשויה להצדיק, במקרים מתאימים, מתן היתר להבאת ראיות לסתור, למשל כאשר מתקבל הרושם כי לחוות דעת זו היה משקל מכריע בקביעת עמדת הוועדה הרפואית. עמד על כך השופט א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2011), 786-785:

"נפגע המתייצב בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ומציג בפניה חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמו זוכה ביתרון הנשלל ממנו במסגרת הוראת סעיף 6א לחוק (המונעת הצגת חוות דעת רפואית מטעמו). תכלית החוק והתקנות שהותקנו על פיו היא לייתר את הצורך ואת התועלת שבעצם הפניה אל המומחה שמטעם. ...הצגת חוות הדעת בפני הוועדה הרפואית אינה מתיישבת עם התכלית הזאת. פעולה שכזו אינה מתיישבת גם עם התכלית החקיקתית המוצאת לה ביטוי בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, שעניינה הסתמכות על חוות דעת אובייקטיבית, להבדיל מחוות דעת מטעם אחד מן הצדדים.

לפיכך, מקום בו הוצגו חוות דעת שכאלה והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי סמכה את החלטתה גם עליהן עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור. אמנם, הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו אינן שוללות, מפורשות, את האפשרות שהוועדה הרפואית תקבל לידיה גם חוות דעת של מומחים מטעם הנפגע, אך ברגיל נוהגת הוועדה לסמוך את ממצאיה, במידת הצורך, על חוות דעתו של רופא מומחה מטעמה. בחירתה של הוועדה לסמוך על חוות דעת מטעם הנפגע עשויה לפגום בתקפות קביעתה לעניין תביעת הפיצויים המתבררת בבית המשפט".

בענייננו, דעתי היא כי יש להיעתר לבקשה ולאפשר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל, כפי שאפרט להלן.

וועדה ראשונה שדנה בעניינו של התובע קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורטופדי. גם וועדת העררים לא מצאה לנכון לקבוע נכות בתחום זה. לנגד עיני הוועדות הללו עמדו תוצאות בדיקת MRI צווארי מיום 9.8.09 ווועדת הערר אף עיינה במכתבו של ד"ר ברזילי מיום 30.8.09 אשר בו התייחס ד"ר ברזילי לממצאי הבדיקה וציין כי "לדעת[ו] יש עדות לשברי דחיסה ישנים של T3 ו T4". אף על פי כן, וועדות אלה לא ראו לנכון לקבוע נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

כעבור למעלה משנתיים, בשנת 2012, התקיים דיון במל"ל בתביעת החמרה שהגיש התובע. וועדת המל"ל עיינה במסמכים שהיו גם בפני הוועדות הקודמות והתייחסה לאותו מסמך של ד"ר ברזילי שסבר כי קיימת עדות לשברים ישנים בחוליות וזו הפעם קבעה הוועדה נכות בשיעור 5% לכל חוליה, מבלי שהוסבר הפער בין קביעתה זו לבין קביעתה של הוועדה הקודמת של המל"ל, שאותם מסמכים ממש עמדו בפניה. על החלטת הוועדה הגיש התובע ערר, בין היתר בשל היעדר התייחסות ל"הגבלות בצואר ואיזור גבי". וועדת הערר בדקה את התובע ופרטה את ממצאיה לגבי עמוד השדרה הצווארי וכן ציינה כי בעמוד שדרה גבי מצאה "הגבלה קלה מאוד בתנועתיות". בסיכום חוות דעתה קבעה הוועדה כי בנוסף לנכות שנקבעה ביחס לשברים בחוליות, קיימת "הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי" וקבעה נכות בגין כך בשיעור 10%. הוועדה לא קבעה נכות בגין עמ"ש גבי. בקביעתה אימצה הוועדה למעשה במלואה את קביעתו של ד"ר אלישוב במסמך מיום 3.10.11 לגבי נכותו של התובע בתחום האורטופדי. ביחס למסמך שנערך על יד ד"ר אלישוב יש לציין כי מדובר במסמך בעל סממנים ברורים של חוות דעת. אף שהמכתב נרשם לכאורה במסגרת מעקב מרפאתי של התובע בבית החולים, המסמך ערוך כחוות דעת ( ואף וועדות המל"ל ראוהו ככזה) ובסופו קובע ד"ר אלישוב את נכותו של התובע בשיעור 10% בגין הפרעה קלה בתנועות הצוואר, 5% בגין שבר דחיסה בחוליה T3 ו-5% בגין שבר דחיסה בחוליה T4. מסמך זה עמד בפני הוועדות בתביעת ההחמרה ואלה קבעו נכותו של התובע תוך התייחסות מפורשת למסמך זה ואימוצו באופן מלא, מבלי להסביר מדוע ביחס לחוליות הגיעו למסקנות שונות מהמסקנות אליהן הגיעו וועדות קודמות על סמך אותם נתונים ואותן בדיקות בדיוק, ותוך שאימצו את קביעותיו של ד"ר אלישוב בעניין שיעור הנכות, הן לגבי החוליות והן לגבי הצוואר. יש לציין כי וועדת העררים בתביעה ההחמרה מצאה לנכון לציין בפרק הסיכום והמסקנות, בגדרו קבעה את נכותו הצמיתה של התובע, כי "עיינה בחוו"ד של ד"ר ע. אלישוב מיום 3/10/11". עובדה זו, כמו גם השינוי המהותי שחל בקביעת שיעור הנכות מבלי שניתן לו הסבר מספיק, יש בהם כדי ללמד כי קביעת וועדת המל"ל הושפעה מאופן ממשי מחוות הדעת שהוגשה מטעמו של התובע, באופן המצדיק ליתן לנתבעת היתר להבאת ראיות לסתור (השווה רע"א (י-ם) 41765-10-11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' ליכטנשטיין (פורסם במאגרים)).

נוכח כל האמור, אני מתירה לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת וועדת המל"ל בתחום האורטופדיה.

אני מורה על מינויו של מומחה בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט.

הצדדים לא ימציאו למומחה את מסמכי המל"ל ואת המסמך מיום 3.10.11 שנערך על ידי ד"ר אלישוב.

החלטת מינוי תוצא בנפרד.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: